רִבִּי יוּדָה אוֹמֶר. גֵּר תּוֹשָׁב בְּשַׁבָּת כְּיִשְׂרָאֵל בְּיוֹם טוֹב. מַה יִשְׂרָאֵל בְּיוֹם טוֹב אוֹפֶה וּמְבַשֵּׁל וְאָסוּר בְּכָל מְלָאכָה אַף גֵּר תּוֹשָׁב בְּשַׁבָּת כֵּן. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר. גֵּר תּוֹשָׁב בְּשַׁבָּת כְּיִשְׂרָאֵל בְּחוֹלוֹ שֶׁלְּמוֹעֵד. מַה יִשְׂרָאֵל בְּחוֹלוֹ שֶּׁל מוֹעֵד מְגַבֵּב עַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה וְאָסוּר בְּכָל מְלֶאכֶת הַשָּׂדֶה אַף גֵּר תּוֹשָׁב בְּשַׁבָּת כֵּן. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֶר. גֵּר תּוֹשָׁב בְּשַׁבָּת כְּיִשְׂרָאֵל בִּשְׁאָר יְמוֹת הַשָּׁנָה. מַה יִשְׂרָאֵל בִּשְׁאָר יְמוֹת הַשָּׁנָה חוֹרֵשׁ וְזוֹרֵעַ וְקוֹצֵר אַף גֵּר תּוֹשׁב בְּשַׁבָּת כֵּן. רַב אָדָא רַב הַמְנוּנָא רַב אָדָא בַּר אַחֲוָוה בְשֵׁם רַב. הֲלָכָה כְרִבִּי שִׁמְעוֹן.
Pnei Moshe (non traduit)
ר' יודה כו'. זו מילתא באפי נפשה ופלוגתא היא ג''כ בכריתות דף ט' ושם גריס רבי יוסי כר''ש דהכא:
כישראל בי''ט. דאוכל נפש בלבד מותר אף לגר תושב בשבת כן:
כישראל בחולו של מועד. דמותר לו כל מלאכת האבוד:
מגבב. מלקט כדי שלא יתקלקל מה שנקצר כבר:
עֶבֶד תּוֹשָּׁב לְעוֹלָם. גֵּר תּוֹשָׁב הֲרֵי הוּא כְגוֹי לְכָל דָּבָר. רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר חִייָה בַּר יְהוּדָה בְשֵׁם רִבִּי חֲנִינָה. גֵּר (וְ)תּוֹשָׁב מְגַלְגְּלִין עִמָּהֶן שְׁנֵים עָשָׂר חוֹדֶשׁ. אִם חָזַר בּוֹ הֲרֵי יָפֶה וְאִם לָאו הֲרֵי הוּא כְגוֹי לְכָל דָּבָר. רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר חִייָה בַּר יְהוּדָה רִבִּי חֲנִינָה בְשֵׁם רִבִּי. גֵּר תּוֹשָׁב צָרִיךְ לְקַבֵּל עָלָיו עַל מְנָת שֶׁיְּהֵא אוֹכֵל נְבֵילוֹת. אָמַר רִבִּי הִילָא יֹאמְרוּ הַדְּבָרִים כִּכְתָבָן. מַה יֹאמְרוּ הַדְּבָרִים כִּכְתָבָן. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה בַּר חֲנִינָה. לֹא תֹאכְלוּ כָל נְבֵילָה לַגֵּר אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ תִּתְּנֶנָּה וַאֲכָלָהּ. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. גֵּר תּוֹשָׁב אֵין מְקַבְּלִין אוֹתָן עַד שֶׁיְּקַבֵּל אֶת כֵּל הַמִּצְוֹת שֶׁכְּתוּבוֹת בַּתּוֹרָה. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. גֵּר תּוֹשָׁב אֵין מְקַבְּלִין אוֹתוֹ עַד שֶׁיִּכְפּוֹר בָּעֲבוֹדָה זָרָה שֶׁלּוֹ. רִבִּי אַבָּא בְשֵׁם רִבִּי חִייָה בַּר אַשִּׁי. גֵּר תּוֹשָׁב אֵין מְקַבְּלִין אוֹתוֹ 44b עַד שֶׁיִּכְפּוֹר בָּעֲבוֹדָה זָרָה כְגוֹי. אָמַר רִבִּי זְעִירָא. מִדִּבְרֵי כוּלְּהוֹן עַד שֶׁיִּכְפּוֹר בָּעֲבוֹדָה זָרָה כְגוֹי. דִּלֹ כֵן מַה אֲנָן אָֽמְרִין. הוֹאִיל וְהוּא מְצוּוֶה עַל עֲבוֹדָה זָרָה לֹא יְבַטֵּל. וְגוֹיִים אֵינָן מְצוּוִּים עַל עֲבוֹדָה זָרָה וּמְבַטְּלִין. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. שֶׁלֹּא תֹאמַר. וְהוּא שָׁוֶוה לְיִשְׂרָאֵל בִּשְׁלֹשָׁה דְבָרִים. בְּלֹא תַעֲשׁוֹק וְלֹא תוֹנֶה וְגוֹלֶה כְיִשְׂרָאֵל. הוּא לֹא יְבַטֵּל. לְפוּם כֵּן צָרִיךְ מֵימַר. מְבַטֵּל עֲבוֹדָה זָרָה כְגוֹי. מָאן תַּנָּא בְּלֹא יַעֲשׁוֹק. רִבִּי יוֹסֵה בֵּירִבִּי יְהוּדָה. דְּתַנֵּי. גֵּר תּוֹשָׁב הֲרֵי בְלֹא תַעֲשֶׂה. דִּבְרֵי רִבִּי יוֹסֵה בֵּירִבִּי יְהוּדָה.
Pnei Moshe (non traduit)
מאן תנא בלא יעשוק. דקאמר לעיל דגר תושב יש בו משום לא תעשוק שכר שכיר:
רבי יוסי בר' יהודה היא כדתני כו'. ברייתא בבלי ב''מ דף קי''א:
עבד תושב לעולם. עבד שלא קיבל עליו למול לעולם הרי הוא כעכומ''ז לכל דבר וכגון שהתנה מתחלה עמו ע''מ כן וכדאמרינן בבלי שם איזהו עבד ערל שמותר לקיימו זה שלקחו רבו ע''מ שלא למולו:
וכן גר תושב לעולם. הרי הוא כעכומ''ז לכל דבר:
רבי שמואל כו'. פליג דס''ל כהאי מ''ד לקמן דגר תושב צריך לקבל עליו כל המצות ולפיכך כל י''ב חודש מגלגלין עמו:
ר' שמואל כו'. כלומר דרבי שמואל לטעמי' דאמר גר תושב צריך לקבל על מנת שיהא אוכל נבלות כלומר שלא יעבור אלא זה אבל שאר כל המצות צריך לקבל עליו:
ומפרש רבי יוסי ב''ח. מה יאמרו דכתיב לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה וכתיב או מכור לנכרי. וה''פ דלמאי דפליג ר''מ ור''י בבבלי פסחים וע''ז דף כ' לר''מ אחד גר וא' עכומ''ז בין במכירה בין בנתינ' והא דכתיב או מכור ההוא להקדים תיננה דגר למכירה דנכרי ור''י סבר דברים ככתבן לגר בנתינה ולנכרי במכירה ודייק מדכתי' או מכור דאלו להקדים לא צריך קרא כיון דגר אתה מצוו' להחיותו סברא הוא והקשו התוס' בע''ז כיון דסברא הוא למה נכתבה נתינה דגר כלל במכ''ש ממכירה דנכרי ידעינן ותירצו דאי לא כתב נתינה דגר ה''א דאסור ליתן לו נבילות כדי שיתן לב להתגייר לגמרי ע''כ. והיינו דקאמר הכא לדידך דאמרת דצריך לקבל עליו כל המצות חוץ מנבלות וא''כ מעכשיו יאמרו להחליט כר''י דדברי' ככתבן מדכתיב או דלא קשיא ל''ל נתינה דגר כלל כיון דע''כ לדידך סברא הוא להקדים משום דאיכא למימר דהוי אמינא דאסור ליתן לו כיון שאינו חסר אלא אכילת נבלות ויתן לב להתגייר:
אית תניי תני כו' עד שיכפור כו'. כלומר דאינו צריך אלא לכפור בעכומ''ז ובהא לחודי' סגי ופלוגתא היא שם פרק השוכר את הפועל דף ס''ד:
עד שיכפור בעכומ''ז כעכומ''ז. כלו' שיבטל העכומ''ז שלו וקמ''ל בזה דגר תוש' מבטל העכומ''ז כמו העכומ''ז. ובעיא היא שם:
מדברי כולהון כו'. קושיא היא דמאי קמ''ל ר' בא בזה דאפי' למ''ד דעובד עכומ''ז ואינו צריך לקבל עליו אלא שלא יאכל נבילות אע''פ כן מבטל הוא העכומ''ז כעכומ''ז:
דעל כן מה כו'. כלו' דאי לאו הכי דאשמעינן ר' בא מה הייתי אומר דאינו מבטלה אליבא דהאי מ''ד הואיל והוא מצוו' על עכומ''ז:
ועכומ''ז אינם מצווין על עכומ''ז. בתמי' ואפ''ה מבטלין וכן גר תושב. ומשני רבי יוסה דלהכי איצטריך למימר שלא תאמר הואיל ושוה לישראל באלו ג' דברים כו' ולא יבטל כישראל:
לפום כן. צריך לאשמעינן דאפ''ה מבטל כעכומ''ז הואיל ובר מיפלח לעכומ''ז הוא. אבל בבבלי קאמר רב נחמן שם מסתברא דפלח מבטל דלא פלח לא מבטל:
אמר רבי הילא. לדידך יאמרו הדברים ככתבן וכדלקמיה:
כְּתִיב וְכָל עֶבֶד אִישׁ מִקְנַת כֶּסֶף וגו'. עֶבֶד אִישׁ אַתְּ מוֹהֲלוֹ בְּעַל כּוֹרְחוֹ. בֶּן אִישׁ אֵין אַתְּ מוֹהֲלוֹ בְּעַל כּוֹרְחוֹ. רִבִּי יוֹחָנָן בָּעֵי. הָא בֶּן קָטָן אַתְּ מוֹהֲלוֹ עַל כּוֹרְחוֹ. אֲפִילוּ כִבְנוֹ שֶׁלְּאוֹרְכִנֵיס. רִבִּי חִזְקִיָּה בְשֵׁם רַבָּא. הָא כֵינִי. מָצָא בְתוֹכָהּ תִּינּוֹק מוּשְׁלָךְ. הִטְבִּילוֹ לְשׁוּם עֶבֶד אַתְּ מוֹהֲלוֹ לְשׁוּם עֶבֶד. לְשׁוּם בֶּן חוֹרִין אַתְּ מוֹהֲלוֹ לְשׁוּם בֶּן חוֹרִין. רִבִּי יוֹחָנָן בָּעֵי. לְשׁוּם עֶבֶד הֲרֵי הוּא כְעֶבֶד. אֲפִילוּ כִבְנוֹ שֶׁלְּאוֹרְכִנֵיס. רִבִּי אַבָּהוּ וְרִבִּי אֶלְעָזָר בְּשֵׁם רִבִּי הוֹשַׁעְיָה לֹא אָמַר כֵּן אֶלָּא וְכָל עֶבֶד אִישׁ מִקְנַת כֶּסֶף. עַבְדָךְ אִישׁ אַתְּ מוֹהֲלוֹ בְּעַל כּוֹרְחוֹ. בִּנְךָ אִישׁ אֵין אַתְּ מוֹהֲלוֹ בְּעַל כּוֹרְחוֹ. כְּהָהִיא דָמַר רִבִּי הִילָא בְשֵׁם רִבִּי יָסָא. הַלּוֹקֵחַ עֲבָדִים עֲרֵילִים מִן הַגּוֹיִם עַל מְנָת לִמְהוֹל. מַה נַפְשֵׁךְ. כְּעֶבֶד אִישׁ הוּא אַתְּ מוֹהֲלָן עַל כּוֹרְחָן עַל מְנָת שֶׁלֹּא לְמוֹהֲלָן. כְּבֶן אִישׁ הוּא אֵין אַתְּ מוֹהֲלוֹ עַל כּוֹרְחוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
הא כיני. כלומר כה''ג נמי אשכחן דבעי רבי יוחנן כעין זה:
כתיב וכל עבד איש מקנת כסף ומלתה אותו (שמות י''ב). ודייקינן עבד איש ולא עבד אשה בתמיה וברייתא היא בבלי החולץ שם:
אלא דהכי דרשינן עבד איש. עבד שהוא גדול ובן דעת אתה מוהלו בע''כ אבל בן איש נכרי בעלמא שאינו עבד אי אתה מוהלו בע''כ:
ורבי יוחנן בעי עלה דמשמע בן קטן דלאו איש הוא אתה מוהלו בע''כ:
ואפילו כבנו של אורכניס בתמיה. אורכניס שם עשיר וגדול בדורו היה וכן מצינו בש''ס הזה בכמה מקומות כעין זה כלו' דמתמ' דהיכי ס''ד לומר דאתה מוהלו בע''כ:
מצא בתוכה תינוק מושלך. מתני' היא במס' מכשירין פ''ב בעיר שישראלי' ונכרים דרין בה ומצא בה תינוק מושלך אם רוב נכרים נכרי וקאמר עלה דאם הטבילו לשם עבד כו' ובעי רבי יוחנן נמי עלה דאפילו הוא כבנו של אורכינס אמרינן דמטבילו לשם עבד בתמיה:
לא אמר כן. כהאי דרשא דלעיל אלא דהכי דריש עבדך עבד שלך אתה מוהלו בע''כ ואי אתה מל בע''כ בנך איש דגר הבא להתגייר אין לו כח למול בנו גדול בע''כ. וזה כלשון הב' דפירש''י שם:
כההיא כו'. דאמר לעיל הלוקח עבדים ע''מ למוהלן דמשמע דע''מ שלא למוהלן רשאי לקיימן ואין יכול למוהלן בע''כ ומהא דאמרינן הכא סייעתא לרבי הילא:
מה נפשך. כלומר טעמא הוא דמפרש דאם ע''מ למוהלן לקח כעבד איש הוא ואין רשאי לקיימן ומוהלן בע''כ:
ואם ע''מ שלא למוהלן כבן איש הוא. דמתחלה התנה ע''מ כך ואין יכול לכופן:
הַמָּשׁוּךְ וְהַנּוֹלָד מָהוּל וְהַמָּל עַד שֶׁלֹּא נִתְגַּייֵר לֹא יֹאכְלוּ בַתְּרוּמָה. רִבִּי זְרִיקָן רִבִּי יַנַּאי בֵּירִבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. מִשּׁוּם קְנָס. רִבִּי יִרְמְיָה רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק בְּשֵׁם רַב. גְּזֵירָה גָּֽזְרוּ. מַה נְפַק מִן בֵּינֵיהוֹן. מָשַׁךְ לוֹ אַחֵר עָרְלָה אוֹ שֶׁנִּמְשְׁכָה מֵאֵילֶיהָ. אִין תֵּימַר קְנָס. אֵין כָּאן קְנָס. אִין תֵּימַר גְּזֵירָה גָּֽזְרוּ. אֲפִילוּ כֵן גְּזֵירָה גָּֽזְרוּ.
Pnei Moshe (non traduit)
המשוך. מהול שנמשכה ערלתו וכסתה העטרה:
והנולד מהול. ולא הטיף ממנו דם ברית:
משום קנס. אמשוך קאי וסבר לה כרב הונא בבלי פירקין דף ע''ב דמן התורה אוכל אלא דרבנן גזרו משום קנס או משום גזרה דנראה כערל וכדמסיק דאיכא בינייהו דאם משך אחר כו' דקנס ליכא וגזירה איכא:
עָרְלָתוֹ וַודַּאי דוֹחָה אֶת הַשַּׁבָּת. וְאֵין הַסָּפֵק דּוֹחֶה אֶת הַשַּׁבָּת עָרְלָתוֹ. עָרְלָתוֹ וַדַּאי דוֹחָה אֶת הַשַּׁבָּת. אֵין אַנְדְּרוֹגִינוֹס דּוֹחֶה אֶת הַשַּׁבָּת. שֶׁהָיָה רִבִּי יוּדָה אוֹמֵר. אַנְדְּרוֹגִינוֹס דּוֹחִין עָלָיו אֶת הַשַּׁבָּת וְחַייָבִין עָלָיו כָּרֵת. עָרְלָתוֹ. עָרְלָתוֹ וַדַּאי דוֹחָה אֶת הַשַּׁבָּת. וְאֵין בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת דּוֹחֶה אֶת הַשַּׁבָּת. עָרְלָתוֹ. עָרְלָתוֹ וַדַּאי דוֹחָה אֶת הַשַּׁבָּת. אֵין שֶׁנּוֹלָד מָהוּל דּוֹחֶה אֶת הַשַּׁבָּת. שֶׁבֵּית שַׁמַּי אוֹמְרִים. צָרִיךְ לְהַטִּיף מִמֶּנּוּ דַם בְּרִית.
Pnei Moshe (non traduit)
ערלתו ודאי דבההוא קרא כתיב וביום השמיני וילפינן מיניה ואפי' בשב' וכתיב ערלתו דמשמע מיעוט ערלתו של זה ולא של אחר ולמעוטי ספק וכל הני דחשיב ספיקי נינהו:
בין השמשות. שנולד בין השמשות וספק אם שבת זמנו הוא ור' יהודה לקמן יליף טעמי':
שב''ש אומרי' צריך להטיף. ומודו דאין מחללין עליו את השבת:
תַּנֵּי. יִשְׂרָאֵל מָל אֶת הַכּוּתִי וְהַכּוּתִי אֵינוֹ מָל אֶת יִשְׂרָאֵל מִפְּנֵי שֶׁהוּא מָהוּל לְשׁוּם הַר גְּרִיזִים. דִּבְרֵי רִבִּי יוּדָה. אָמַר לוֹ רִבִּי יוֹסֵה. וְכִי אֵיכָן מָצִינוּ בַתּוֹרָה שֶׁהַמִּילָה צְרִיכָה כַוָונָה. אֶלָּא יְהֵא מָל וְהוֹלֵךְ לְשֵׁם הַר גְּרִיזִים עַד שֶׁתֵּצֵא נַפְשׁוֹ. הַמּוֹשֵׁךְ לֹא יִמּוֹל שֶׁלֹּא יָבוֹא לִידֵי סַכָּנָה. דִּבְרֵי רִבִּי יוּדָה. אָמַר לוֹ רִבִּי יוֹסֵי. הַרְבֶּה מְשׁוּכִין הָיוּ בִימֵי בֶּן כּוֹזִבָּה וְכוּלָּן מָלוּ וְחָיוּ וְהוֹלִידוּ בָנִים וּבָנוֹת. הַמּוֹשֵׁךְ וְהַנּוֹלָד מָהוּל וְהַמָּל עַד שֶׁלֹּא נִתְגַּייֵר צָרִיךְ לְהַטִּיף מִמֶּנּוּ דַם בְּרִית. תַּנֵּי רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר. לֹא נֶחְלְקוּ בֵית שַׁמַּי וּבֵית הִלֵּל עַל שֶׁנּוֹלָד מָהוּל שֶׁצָּרִיךְ לְהַטִּיף מִמֶּנּוּ דַם בְּרִית מִפְּנֵי שֶׁהִיא עָרְלָה כְבוּשָׁה. עַל מַה נֶחְלְקוּ. עַל גֵּר שֶׁנִּתְגַּייֵר מָהוּל. שֶׁבֵּית שַׁמַּי אוֹמְרִים. צָרִיךְ לְהַטִּיף מִמֶּנּוּ דַם בְּרִית. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים. אֵין צָרִיךְ לְהַטִּיף מִמֶּנּוּ דַם בְּרִית. רִבִּי יִצְחָק בַּר נַחְמָן בְּשֵׁם רִבִּי הוֹשַׁעְיָה. הֲלָכַה כְדִבְרֵי הַתַּלְמִיד. אָתָא עוֹבְדָא קוֹמֵי רַב וְאָמַר. מָן הָא דְתַנֵּי. מִפְּנֵי שֶׁהִיא עָרְלָה כְבוּשָׁה. הָדָא אָֽמְרָה. עָרֵל בָּרוּר הוּא וְדוֹחִין עָלָיו אֶת הַשַּׁבָּת. רִבִּי אַבָּהוּ אָמַר. אֵין דּוֹחִין עָלָיו אֶת הַשַּׁבָּת וְצָרִיךְ לְהַטִּיף מִמֶּנּוּ דַם בְּרִית. רַב אָדָא בַּר אַחֲוָוה אִתְיְלִיד לֵיהּ חַד בַּר נַשׁ כֵּן. מִיסְמֵס בֵּהּ מִית. אָמַר רִבִּי אָבִין נַעֲשֶׂה כְּרוּת שָׁפְכָה וְנִתְעַנֵּה עָלָיו שֶׁיָּמוּת. רַבָּנִין דְקַיסָרִין אָֽמְרִין נַעֲשֶׂה פְצוּעַ דַּכָּא וְנִתְעַנֵּה עָלָיו שֶׁיָּמוּת.
Pnei Moshe (non traduit)
לידי סכנה. שלא יעשה כרות שפכה:
בימי בן כוזיבא. שמשכום עכומ''ז באונס בכרך ביתר וגברה יד בן כוזיבא ונצחום ומלך על ישראל שתי שנים ומתצה וחזרו ומלו בימיו:
מלו וחיו. ובבבלי פירקין לא גריס וחיו:
המשוך. לא שייך הכא וכן בבבלי פר''א דמילה לא גריס ונראה דחסר כאן וצ''ל דכתיב את בריתי הפר לרבות המשוך וסיומא דברייתא דלעיל היא וכמו דגריס בבלי וכן הוא בתוספתא שם:
הנולד מהול כו'. בבלי שם:
ערלה כבושה. העור דבק עם הבשר:
הלכה כדברי התלמיד. רבי שמעון ב''א דלר' יהודה שם פליגי ב''ש וב''ה בנולד כשהוא מהול:
הדא אמרה ערל ברור הוא. דלא קאמר מפני שספק ערלה כבושה היא אלמא דודאי ערל הוא ומחללין עליו את השבת:
ורבי אבהו. פליג דלחומרא אמר ערל כבוש' דבחול צריך להטיף אבל אין מחללין עליו את השבת:
אתיליד ליה חד בר כן גרסינן. וכן הוא פר''א דמילה שנולד לו בן כשהוא מהול ומישמש בו להטיף דם ברית ונסתכן ומת:
ורבי אבין. אמר לא מת ע''י כן אלא שנעשה כרות שפכה שחתך מן הגיד מהעטר' ולמעלה וכן הוא בבלי שם:
ונתענה עליו שימות. שאינו ראוי לבא בקהל:
מפני שהוא מהול. שמל לשם דמו' יונה שמצאו בראש הר גריזים ועובדין לה. בבלי ע''ז שם:
הִמּוֹל יִמּוֹל. גְּזֵירָה לִשְׁתֵּי מִילוֹת. אֶחָד לְמִילָה וְאֶחָד לִפְרִיעָה. אַחַת לִפְרִיעָה וְאַחַת לְצִיצִין. עַד כְּדוֹן כְּרִבִּי עֲקִיבָה דוּ אָמַר. לְשׁוֹנוֹת רִבּוּיִין הֵן. כְּרִבִּי יִשְׁמָעֵאל דּוּ אָמַר. לְשׁוֹנוֹת 45a כְּפוּלִין הֵן. הַתּוֹרָה דִיבְּרָה כְדַרְכָּהּ. הָלוֹךְ הָלַכְתָּ. כִּי נִכְסֹף נִכְסַפְתָּ. גָּנֹב גּוּנַּבְתִי. מְנָלָן. אָמַר רִבִּי יוּדָה בַּר פָּזִי. אָז אָֽמְרָה חֲתַן דָּמִים לַמּוּלוֹת. מִיכָּן לִשְׁתֵּי מִילוֹת. אַחַת לְמִילָה וְאַחַת לִפְרִיעָה. אַחַת לְמִילָה וְאַחַת לְצִיצִין. רַב אָמַר. הִמּוֹל יִמּוֹל. מִיכָּן לְנוֹלָד כְּשֶׁהוּא מָהוּל שֶׁצָּרִיךְ לְהַטִּיף מִמֶּנּוּ דַם בְּרִית. הִמּוֹל יִמּוֹל. מִיכָּן לְיִשְׂרָאֵל עָרֵל שֶׁלֹּא יִמּוֹל עַד שֶׁיִּמּוֹל. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר גּוֹי עָרֵל. אָמַר רִבִּי לֵוִי. כְּתִיב וְאַתָּה אֶת בְּרִיתִי תִשְׁמוֹר. אַתָּה וְכָל כְּיוֹצֵא בָךְ.
Pnei Moshe (non traduit)
אתה וכל כיוצא בך. דבכלל ברית הן:
ואצ''ל עכומ''ז ערל. כלומר אע''ג דנימול הוא כערל דמי דאין הערלה קרוי' אלא על שם עכומ''ז כדאמרינן פ''ג דנדרים:
המול ימול מכאן כו'. וקרי ביה המל ימול:
כשהוא מהול. ודריש המול שהוא מהול ימול פעם שנית:
רב אמר. דפליג אדרש' דלעיל וס''ל לא ניתנה פריעת מילה לאברהם אבינו:
למולות. לשון ריבוי:
מנלן. לפריעה ולציצין:
כרבי ישמעאל. אבל לר''י דאמר לשונות כפולין הן ודיבר' תורה כדרכה וכדרך לשון בני אדם כדחשיב:
עד כדון. זו היא אליבא דר''ע דאמר לשונות הכפולים במקרא לרבות באו:
לציצין. שנשתיירו ולא חתך כל הערלה:
המול ימול. מכאן דגזירת הכתוב לשתי מילות:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source